יוצאים
מהבית בצהרי היום. בחרתי לבצע את הניתוח באסותא ברמת החייל. המקום שונה במראה מבית
חולים, משרה אווירה נעימה ורחוב הברזל הרי עמוס במסעדות מצוינות. ואני הלוא
בחרתי בחירה מודעת להפוך את הלימון ללימונדה. הניתוח
מתוכנן לשעת ערב. תחושת השלמה. נושמת עמוקות ומנסה להיות רגועה. בחרתי בכירורג
שינתח אותי וסומכת עליו שיעשה את העבודה. ההורים שלי יהיו עם הילדים הלילה ורעואל
יבלה איתי.
מגיעים
לאסותא בארבע אחר הצהריים. אחרי קבלה, ניירת ותשלום עולה לבצע סימון שד ומיפוי
בלוטות. אלו פרוצדורות שבדרך כלל נעשות יום לפני הניתוח אך בגלל שבחרתי לבצע את
הניתוח כמה שיותר מהר היום הזה יהיה יום לימודים ארוך אבל מבחינתי עדיף כך.
בעודי
ממתינה מגיעה אורית, אחותי, לתמיכה וחיבוק, בשבילי וגם בשביל רעואל שלא יהיה לבד
בחדר ההמתנה בעודי עוברת את הניתוח. ממש תחושת דז׳ה וו ( Deja vu ), גם אני ביליתי עם בועז בעלה כשהיא עברה
את הניתוח להוצאת הגידול בשד לפני כ-11 שנים. ללא ספק מוזר ולא יאומן ואני יודעת
שלא פשוט לה לעמוד שוב מול הסרטן. והיא מביאה לי מלאכית קטנה שתשמור עלי ושלט
שעליו כתוב:
Happiness
is
not a destination
It is a way of life
נשמע
קלישאתי לגמרי ואולי דביק במקצת אבל כ״כ נכון! אנחנו תמיד חושבים שאם נשיג משהו
שמאוד משתוקקים לו נהיה מאושרים ואז כשמשיגים את היעד אולי מאושרים באופן רגעי אך
כבר שועטים ליעד הבא שיגרום לנו אושר. ואני מבינה שחייבת להתחיל למצוא את האושר
בחיי, כל יום, ובדברים הכי קטנים.
הערב
יורד ולאחר כל הפרוצדורות ועיכוב בשעת הניתוח עולים למחלקה לעוד קצת המתנה. ואני
בצום כבר שעות ארוכות אך למי בכלל יש תאבון?!
בשעה
23:00 נכנסת לחדר הניתוח. החדר קר, מה קר?! קפוא! רעד עובר בגופי ולא ברור
לי אם באמת קר פה או שזאת רק התחושה הסובייקטיבית שלי לאור המצב. האחות מניחה עלי
שמיכה חמה, אומרת לי לילה טוב, חומרי ההרדמה עושים את עבודתם ואני נרדמת. אחרי
כשעה שומעת באזני את המילים בוקר טוב ומבינה מייד שהניתוח מאחורי. הניתוח עבר
בהצלחה. הכירורג מרוצה ואומר שהגידול הוצא עם שוליים בריאים וכמו-כן, הוצאו שתי
בלוטות לימפה לבדיקה.
כמעט
שתיים לפנות בוקר ואני שוכבת בחדר פרטי במחלקה שקטה. רעואל יוצא ללוות את אורית
שתסע הביתה. ואני שמתקשה להרדם שולחת הודעה לאורלי בת דודתי בניו יורק, היחידה
שאני יכולה לתקשר אתה בשעה שכזו. כותבת לה שמרגישה טוב, אין כאבים ושמצב הרוח בסדר
גמור. כותבת עוד ששמחה שהשלב הזה מאחורי. ומודה לה על הדאגה והיא שמחה כ״כ לשמוע
ממני וכותבת שהעוצמות שבי נותנות לה כוח להתמודד מרחוק. והיא לא יודעת כמה שהיא
מחזקת אותי בדאגה, באהבה ובפרגון שהיא מרעיפה עלי.
השעה שעת
לילה מאוחרת ובעצם כבר שעת בוקר מוקדמת ואני מנסה להירדם. מדי פעם נכנסת אחות
לוודא שאני בסדר. אני מצליחה לנמנם קלות. מתעוררת בבוקר בהרגשה טובה שהניתוח
מאחורי. כל כך רציתי כבר להגיע לרגע הזה ואני מרגישה טוב. מחוייכת. מצטלמת ושולחת
תמונה להורי ולבתי גל, תמונת הרגעה. חשה מעט כאבים בבית השחי, מקום הוצאת הבלוטות,
מעט בחילה וסחרחורת אך אלה חולפים במהרה. עוד זמן קצר אקבל את מכתב השחרור ונוכל
לחזור הביתה. בינתיים מקבלת שיחות טלפון ממשפחה וחברים ששמחים לשמוע את קולי והם
לא מבינים עד כמה הם משמחים ומחזקים אותי.
יום
בחירות היום ואני לא מוותרת על זכותי ואולי חובתי להצביע. וניגשת עם האינפוזיה
שמחוברת לזרועי לקלפי שפתחו במחלקה לממש את זכותי. חוזרת
לחדר ומקבלת הדרכה לתרגול לאחר ניתוח שד והוצאת בלוטות לימפה. תרגול שיאפשר לי
להחזיר את יד ימין לכושר.
ובשעה
12:00 בצהרי היום מקבלת בחיוך את מכתב השחרור ושמחה כל כך לחזור הביתה. לילדים שלי
ולהורי המודאגים. בדרכנו מאסותא רוצה לעבור בים. הים בשבילי מקור לשלווה ורוגע. שם
תמיד מוצאת שקט נפשי. מרגישה קצת חולשה ועייפות שאופפים אותי ומסתפקת בנסיעה לאורך
הטיילת. ואנחנו בדרך הביתה. הילדים
בחופש, יום שבתון, יום בחירות, יום חגיגי משהו ואני חוזרת הביתה בחיוך גדול. בעצם
סרטן אין לי כבר. הגידול הוצא בשלמותו !!!
מתקבלת
בבית בשמחה וחיוכים על ידי ילדי והורי. מעיין וחברתה הכינו לכבודי עוגת שוקולד וזה
מרגש ונעים. אני משדרת לכולם שמרגישה טוב ושבעצם הסרטן כבר לא בגופי, בוחרת להסתכל
רק על חצי הכוס המלאה. והדבר מעודד את הורי המודאגים. האופטימיות שלי ללא ספק
מחזקת אותם ועוזרת להם להתגבר על הפחדים.
ועכשיו
כל שנותר הוא להמתין לתשובת הפתולוגיה של הגידול שתקבע בעצם איזה טיפול עוד צריכה
לעבור. הקרנות זה ברור. סימן השאלה הוא לגבי הכימותרפיה. ואני יודעת שההבדל בטיפול
ובהתמודדות עצום. צריכה סבלנות. ואני מזכירה לעצמי שכל יום מתקדמת צעד קטן וזה
מרגיע ועוזר לא להילחץ ולא להיכנס לפאניקה.
צריכה
בעצם להעביר שבועיים עד שיגיעו תוצאות הפתולוגיה של הגידול ובוחרת להתנהל כמעט
כרגיל. לעבוד לא יכולה מן הסתם כי אני שיננית וכושרה של יד ימין נפגע. אז עושה
שלוש פעמים ביום תרגילים ליד והכאבים סבירים. מצליחה אפילו לתלות כביסה אחרי שאחד
מילדי מרים עבורי את סל הכביסה העמוס. זוכה לפטור מבישולים אבל כמובן שאף אחד לא
נשאר רעב הודות לאמי, אחותי ובעלה ורעואל. זוכה למתנות ופינוקים ממשפחתי ובהתחשב
בנסיבות יכולה להגיד שעוברים עלי ימים מתוחים אך נעימים.
יוצאת
יום אחרי הניתוח לשמוע הרצאה במושב: ״להיות מבוגר משמעותי מצמיח״
ומבחינתי זה סוג של מסר שאני בוחרת להעביר לילדי. בוחרת להמשיך בחיי למרות הכל.
חברים מהמושב מזמינים אותנו לארוחת ערב ביום שישי וחברים ממבשרת באים לבקר בשבת
ומבחינתי זה הכי משמח. בוחרת לעשות ולהיות עם מי שנעים. משמח שחושבים עלי ודואגים
לי. מצפים לראות אותי בפיג׳מה ואם לא פיג׳מה אז לפחות בטרנינג ולהפתעתם אני
בג׳ינס, סוודר ומגפיים. בוחרת להתלבש ולהתאפר וזה עושה נהדר לנשמה. לא מתכוונת
לשקוע במחשבות שיביאו לי אנרגיות שליליות, מחייכת מבפנים, חיוך אמיתי.
ובעוד
שבוע אקבל את תשובת הפתולוגיה של הגידול שתקבע באיזה נתיב הולכת לצעוד בתקופה
הקרובה.
ויודעת
שאולי אתאכזב אבל לא אתן לשום תשובה להפיל אותי. יודעת שמה שלא יהיה יעבור.
בימים
שיעברו עלינו
הדס קליינמן ואביב בכר
מילים: צח דרורי, אביב בכר והדס קליינמן
לחן: אביב בכר
בימים
שיעברו עלינו נדע לשאת יותר
עצבות
רכה
והשמיים
יחכו לנו עד שנבין
ובלילות
נרוץ מתוך עצמנו
אל שדות
ילדות, בארץ לא שבויה
אתה המים
המבקשים משיבולים לגדול
אלוהים
ודאי מקשיב תמיד ללב
כשהכאב
כמו אבן שם
אני כמעט
כבר מת מאהבה
השנים
יכשילו את רגלינו,
אך לא
ניפול, כמו אבן נעמוד
מול כל
סופות החול, השלג והאש
תמיד נדע
לזכור שיעבור
אלוהים
ודאי מקשיב תמיד ללב
כשהכאב
כמו אבן שם
אני כמעט כבר מת מאהבה
להאזנה לשיר לחץ כאן
אחותי המדהימה
השבמחקעוד פוסט ועוד אחד,ועוד אחד, מרגישה את הצמיחה שלך את השינוי שבך, אמיתי מהבטן .... וכל כך גאה בך🙏🏻
אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים, אמר דר סוס, המשיכי לכתוב, להעיז ... וכל המקומות המופלאים פשוט יופיעו.
אוהבת אותך😘
אחותי האהובה והיקרה! אוהבת אותך! חיבוק ונשיקות! תודה רבה על הכל!!!!
השבמחקמדהימה שאת. תודה שאת משתפת יקירה. את מרגשת מאד
השבמחקמיכל היקרה! תודה רבה על הפרגון! נשיקות
השבמחקמקסים ומרגש כל פעם מחדש! ואני משלימה לי עוד חלק בפאזל הזה של הימים שלפני שידעתי. שוב, כבוד על הרוח, על האופטימיות ועל החוזק שהן באמת הבחירות הנכונות! רק בריאות וכל טוב תמיד! נשיקות...שרון.
השבמחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקשרון יקירתי! תודה רבה מעומק הלב על הפרגון הבלתי פוסק! חיבוקים ונשיקות
השבמחקנאוה׳לה, זוכרת את הרגעים האלה, שאת חיזקת אותנו באופטימיות שלך! והבלוג הזה עוד יותר. זה פשוט פרייסלס!!!! אוהבת, בת דודתך אורלי.
השבמחקנאוה יקרה
השבמחקכל כך אמיצה, חיובית ואופטימית,ממש מעוררת השראה.
נהנית לקרוא ומחכה להמשך...
נאוה יקרה
השבמחקכל כך אמיצה, חיובית ואופטימית,ממש מעוררת השראה.
נהנית לקרוא ומחכה להמשך...
אורלי אהובתי! את בעצמך פרייסלס!!!עם הלב הענק שלך! נשיקות
השבמחקיעל יקירתי! תודה רבה רבה על הפרגון! כיף לשמוע! ובזכות כל התגובות מחממות הלב יהיה גם יהיה המשך
השבמחקנאוה יקרה,
השבמחקמדהים ומעורר השראה לראות כמה אופטימיות וכוח יש בך,
אני מבקש את רשותך לפרסם את סיפורך בדף הפייסבוק שלי לשתף גישה כזו לחיים זו חובה.
מעוז דקל
מעוז היקר! תודה רבה רבה!!! מעריכה מאוד ומתחזקת גם ממילותיך! וכמובן שאשמח שתשתף חברים ותעביר הלאה!
השבמחק