יום שלישי, 9 בפברואר 2016

2. מצרים

מנסה לשמור על שגרה... מי אמר ששגרה זה רע? רק הקרובים לי יודעים מה מתחולל בלבי. מגיעה לעבודה כרגיל, מטפלת בפציינטים שלי בחיוך וברגיעה, לא מספרת כלום לילדים, משחקת את המשחק, וזאת התנהלות לא פשוטה בשבילי. צריכה עכשיו להעביר שבוע, שבועיים עד שיגיעו תשובות הביופסיה.
מנסה להיות עסוקה יותר מתמיד ואומרת לעצמי שאם אכן זהו המצב... סרטן... אז רוצה כבר להתחיל בטיפול עכשיו! אתמול....

גיסתי איילת שולחת לי שיר ״כל אדם צריך מצרים״ של אמנון ריבק.

כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם - אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

ואני מתחברת כ״כ למילות השיר ומבינה שהסיטואציה הזו בחיי היא בעצם המצרים הפרטית שלי ושבעצם המסע החל.

מתעוררת בבקרים עם המועקה הזו בלב שלא מפנה מקום לדברים אחרים. ואולי זה רק חלום... יש בקרים שמתקשה לצאת מהמיטה ולנסוע לעבודה למרות שיודעת שהעבודה מסיטה מעט את המחשבות שמטרידות ויש לילות שמתקשה להירדם, שוב אותן מחשבות שלא נותנות מנוחה. מדמיינת את הדרך שאצעד בה ואם יש דבר שמציק במיוחד זה הקרחת... שנים מטפחת את שיערי ובשנים האחרונות אף ארך מאוד.

נוסעת לדניאל הספר שלי כשבוע אחרי הביופסיה. מסתפרת ודניאל מקשט את שיערי בגוונים. אני יושבת במספרה ומהרהרת האם זו התספורת האחרונה לזמן הקרוב. אני לא אומרת דבר לדניאל, לא אומרת דבר לאיש כל עוד אין תשובות. אין טעם להדאיג כבר מעכשיו את כל הסובבים אותי.

וחיי מתנהלים בשני נתיבים מקבילים. נתיב אחד טומן בחובו את מה שבלבי ורק קומץ יודע על קיומו ונתיב השגרה. כי ההצגה חייבת להימשך ומחכה כבר לרגע שבו תסתיים אי הוודאות.

בשבת יובל עולה לתורה וההכנות בעיצומן. מתכננים עליה לתורה בבית הכנסת במושב ואירוח של המשפחה בבית וגם מסיבה למשפחה ולחברים. קונה שמלה ׳שווה ביותר׳ ואומרת לעצמי שלמרות הכל חייבת להראות מצוין! לא מסוגלת לחשוב על האירוח בבית, לא מסוגלת להתרכז ולא רואה את עצמי נכנסת למטבח לבשל.

אני מוקפת בבעל מדהים ותומך, הורים עצובים נורא שכבר חוו את הסיוט של ילדה חולה בסרטן ואחותי וגיסי שמבינים עניין, הם הלוא כבר היו בסרט הזה... וכולם לוקחים על עצמם להרים ארוחה לתפארת לאחר העלייה לתורה של יובל. ואני יודעת שכולם עושים באהבה וזה נעים וקל לקבל. כן, יש רגעים בחיים שגם פריקית של שליטה כמוני צריכה לדעת לקבל וזה אחד מהם.

חג הפורים בפתח. יובל בני נולד בפורים, ואני מטביעה את עצמי בהכנת ערימות של אזני המן. ממש ריפוי בעיסוק! עובדת על אוטומט ומנסה לא לחשוב על כלום וזה קשה.

3/3/2015 יום שלישי. עברו בדיוק שבועיים מיום הממוגרפיה והביופסיה. רעואל בעלי מתקשר לתל השומר כדי לשאול אם יש תשובות ואכן יש. אלא שתשובות נמסרות רק לרופא גם אם הן טובות... קל וחומר אם לא...
אחרי כשעה מתקשרת אלי הפקידה מתל השומר ואומרת שהרופא הכירורג שהפנה אותי בחופשה ושואלת למי ארצה שישלחו את התוצאות ואני מתעשתת ומבקשת שישלחו את התוצאות לרופאת המשפחה. והיא אומרת שכך תעשה. ואני שוב בהמתנה ובלבי מועקה.
ושוב טלפון מהפקידה... והפעם אומרת שרופאת המשפחה חולה. צחוק הגורל... אין מי שימסור לי את בשורת האיוב הזאת...

בסופו של דבר מי שמצילה אותי ממריטת העצבים הזו היא דר׳ שרון חרמוני אלון שגרה במושב שלנו ובנה הוא החבר הטוב של יובל בני. רעואל מתקשר אליה ומסביר לה איזה מידע עתידה לקבל. ואני שולחת לה הודעה ובה מתנצלת שאנו מתקילים אותה עם עניינים לא ממש משמחים. והיא עונה שמבינה ושתעזור בשמחה ואומרת שתתקשר בצהריים.

ובגלל שלא נוהגת לכסוס ציפורניים מתחילה לקרוא על רופאים באינטרנט, אונקולוגית וכירורג. הרופאים שטיפלו באחותי... מבינה שהיום מתקדמים עוד שלב במסע. ידע זה כוח מבחינתי ויודעת שצריכה לשלוט ולנהל את הסיטואציה אחרת היא תנהל אותי וזה לא מתאים לי. 

בשתיים בצהריים מגיעה שיחת הטלפון משרון. שיחה שמסירה את העמימות, את סימני השאלה, שיחה שמצילה אותי מאי וודאות. ובעצם שיחה שנותנת אור ירוק לצאת לדרך ואפילו במידה מסויימת מרגיעה ומעודדת. שיחה שבעקבותיה אני מבינה שחיי הולכים להשתנות אבל שרון בהחלט מעבירה את המסר שיש כיוון ודרך. אני מניחה את הטלפון, לחלוחית בעיני אבל לא מתפרקת ולא בוכה. הילדים בבית. יש לי סרטן שד!!!

28 תגובות:

  1. נאוה אני כל כך שמחה שאת כבר אחרי כי אני עם דמעות בעיניים…. הכתיבה הכנה שלך מרגשת ומחייה את הרגע ההוא, ולחשוב שראיתי אותך כאן ושם ביישוב וכל המצרים הזה היה בתוכך… את עמוד ענן לכולנו.

    השבמחק
  2. נאוה אני כל כך שמחה שאת כבר אחרי כי אני עם דמעות בעיניים…. הכתיבה הכנה שלך מרגשת ומחייה את הרגע ההוא, ולחשוב שראיתי אותך כאן ושם ביישוב וכל המצרים הזה היה בתוכך… את עמוד ענן לכולנו.

    השבמחק
  3. מירב היקרה! תודה! את מרגשת אותי מאוד!

    השבמחק
  4. נאוה יקירתי, ריגשת מאוד...השיר והדרש שלו והדרך שהיא בהחלט כל כך מצרים. מצד אחד מנחם לקרוא על הכול בדיעבד ולדעת שלסיפור הזה יש סוף טוב, ומצד שני זה לא מונע את הדמעות ואי אפשר שלא לחוש, ולו במעט, את תחושת הכאוס שיש במצב ככ בלתי נסבל של חוסר ודאות. שיהיה רק טוב!

    השבמחק
  5. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  6. שרון יקירתי, תודה רבה! מעריכה מאוד! גם במצבים של אי וודאות חשוב לזכור להיות אופטימיים! אין דרך אחרת!

    השבמחק
    תשובות
    1. מסכימה לגמרי, אבל מעריכה את היכולת הזאת מאוד כי זה לא פשוט...

      מחק
  7. נאווצוק יקרה ואהובה
    יושבת ספונה בתוך עצמי וקוראת את הבלוג שלך וחושבת לעצמי איך זה קורה? איך החיים משתנים ביום אחד.
    ומי בוחר? היום זה את מחר זו היא או אני.....
    אז מה לחיות בפחד ? לא ממש לא.
    לקחת דוגמא ממך: אופטימית שטורפת את החיים ובאמת נהנית מהיום יום.
    אני ברת מזל וכל מי שסביבך מרגיש כך על עצם היכרותו אותך.
    אני בטוחה.
    חיבוק גדול.

    השבמחק
  8. נאווש, חתיכת מצרים באמת... מדהים כמה דרך הכתב העוצמתי שלך, עובר כל כך הרבה רגש ומידע על מה שעבר עלייך באותם ימים. ואני חשבתי שאנחנו נפגשות הרבה ושאני פחות או יותר יודעת מה מתרחש בחדרי לבבך... הכתיבה היא תרפיה, במיוחד כשהיא כל כך אותנטית, בשלבים... לחוות שוב את התחושות ההן והפעם ממקום רגוע. את רווח גדול לעצמך ולכולנו. תודה אהובה ויקרה. דפי

    השבמחק
  9. נאוה יקרה, כל כך מרגש אמיתי ומהלב... עם הגישה החיובית והאופטימיות שלך מרגישה מחוזקת,כל כך טוב שאת אחרי...

    השבמחק
  10. נאוה יקרה, כל כך מרגש אמיתי ומהלב... עם הגישה החיובית והאופטימיות שלך מרגישה מחוזקת,כל כך טוב שאת אחרי...

    השבמחק
  11. נאוה׳לה, איזו כתיבה יפה וסוחפת. את בחורה אמיצה!
    לדעת לקחת את הדברים בכזו אופטימיות זה לא פשוט בכלל. את משתפת וזה מקסים. כי זה נותן לכולנו עוצמות ופרופורציות על החיים. מה באמת חשוב. תמשיכי לכתוב. זה מחזק אותנו ונותן לך מקום לשחרר ולשתף.
    אוהבת מאד, אורלי.

    השבמחק
  12. מרגשת! אמיצה! ובעיקר מעוררת השראה והערצה!

    השבמחק
  13. מיטל היקרה, אנשים כמוך עם חיוך על הפנים הם האנשים שאני רוצה סביבי. אין לנו יכולת להשפיע על כל דבר בחיינו אבל דרך ההתנהלות בכל סיטואציה היא שלנו ורק שלנו. אוהבת אותך, שנמשיך להיפגש ולחייך תמיד!

    השבמחק
  14. דפי יקירתי, החברות בינינו נתנה ונותנת המון כוחות, שמחה ואופטימיות. שמחה שיש לי אותך! תודה!

    השבמחק
  15. יעל יקירתי, תודה רבה! מעריכה מאוד מאוד! אין אופציה אחרת מלבד האופטימיות.

    השבמחק
  16. אורלי יקירתי, תודה על הפרגון והתמיכה שהענקת לי לאורך כל הדרך. חלק משמעותי מהעוצמה שלי הם הסובבים אותי ואת אחד מהם. בלבי תמיד.

    השבמחק
  17. עדי יקרה, תודה רבה על המילים החמות! הכרנו לא מזמן אבל יכולה להגיד לך שאנשים כמוך הם דרייב אדיר לעשייה ונתינה. המון תודה!

    השבמחק
  18. נאוה יקרה, ריגשת עד דמעות!!! אופטימיות זה "שם המשחק". לקרוא את הפוסטים שלך, ללמוד ולישם. לא פשוט אך הכרחי. עם המון הערכה ואיחולי בריאות

    השבמחק
  19. שרון יקירתי, המון תודה! את משמחת אותי כל פעם מחדש!

    השבמחק
  20. נאוה, החיים הרבה יותר מפתיעים משחשבנו, והכוח שלנו הנשים גדול בהרבה ממה שאנו חושבות שאנו מסוגלות לו. ואת מדהימה בפתחיות וביושר שאת כותבת. לאחרונה אני גיליתי שיש כוח מרפא בכתיבה. הכתיבה עוזרת להבין את מה שאנו עוברות, להפנים את האירועים ולהעריך את עצמינו יותר. אני שואבת השראה וכוח ממך. תודה על הפתיחות ואומץ הלב.

    השבמחק
  21. קרן היקרה! אכן הכתיבה עושה טוב לנשמה ואם אוכל לעזור לנשים אחרות שמתמודדות עם קשיים כאלה ואחרים אשמח מאוד! החיים ללא ספק מפתיעים וממרום גילינו אנו כבר יודעות זאת וגם יודעות שלא הכל בשליטתנו אבל מה שכן בשליטה זו ההתנהלות שלנו במציאות ההזויה לפעמים וכאן אנו מגלות את הכוח, את העוצמה ואת היכולת לבחור ולעשות. המון תודה! מעריכה מאוד! ואין ספק שאני שואבת כח רב ממך ומכל המילים מחממות הלב שקיבלתי מאז שהעליתי את הפוסט הראשון. תודה רבה!!!

    השבמחק
  22. כל כך מרגשת בכתיבה שלך, וההתמודדות המכובדת והאצילית. רק בריאות.

    השבמחק
  23. הילה יקרה! תודה רבה רבה! מעריכה מאוד!

    השבמחק
  24. נאוה יקרה שוב הצלחת לרגש ולהדהים אותי באופטימיות ובחוזק המדהים שגילית...את פשוט השראה, נשיקות

    השבמחק
  25. נאוה יקרה שוב הצלחת לרגש ולהדהים אותי באופטימיות ובחוזק המדהים שגילית...את פשוט השראה, נשיקות

    השבמחק
  26. בשמת יקרה! תודה רבה רבה! את מחממת את לבי! איזה כיף לשמוע!

    השבמחק