חלפו
שבועיים מיום הניתוח. בחמש אחה״צ מתקשרת הפקידה של הכירורג שניתח אותי ובלי יותר
מדי גינונים אומרת שהגיעו תוצאות הפתולוגיה של הגידול ושואלת אם אוכל להגיע עוד
הערב לפגישה עם הכירורג. עושה רושם שבמצבי השאלה רטורית וברור מן הסתם שיכולה.
קובעת איתה לשמונה וחצי בערב.
נוסעים
שוב לאסותא ברמת החייל. רעואל ואני. מצד אחד, תחושה של התקדמות ומצד שני כבדות
ועצבות.
יש איחור
מטורף ואנחנו יושבים בחדר ההמתנה וגם אני הסבלנית מאבדת את סבלנותי. נכנסים בסופו
של דבר בעשר וחצי לחדרו של הכירורג. הוא שואל לשלומי ואני עונה ״טוב ויהיה עוד
יותר טוב״. מחשבה יוצרת מציאות, לא?! הוא מסתכל בחיוך ובודק את השד. הוא מרוצה
מאוד מעבודתו ואכן החתך קטן ביותר, כמעט ולא מורגש. הוא מביט בניירת שלפניו ואומר
שהגידול, 9 מ״מ גודלו, הוצא במלואו ושבלוטות הלימפה נקיות ואלה הרי חדשות
מצויינות. אבל לא היחידות. הוא מסביר לנו את תוצאות בדיקת הרצפטורים והשלכותיה.
התוצאות הן אסטרוגן חיובי, פרוגסטרון שלילי ו-Her 2-2 ומכיוון ש-2 אינה תשובה מובהקת ישלח הגידול
לבדיקה נוספת, בדיקת FISH. ולכן, יש להמתין לתשובת הבדיקה כדי לדעת איזה טיפולים
אצטרך לעבור. שוב עמימות וסימני שאלה ואני כל כל רציתי לצאת לדרך כלשהי עם סימן
קריאה. וכמו שאומר הכירורג צריך להמתין לתשובת הדג. חוש הומור אף פעם לא הזיק לאף
אחד ואני מחייכת קלות. אף פעם לא חיבבתי בעלי-חיים יותר מדי.
השעה כבר
23:00 ואנחנו יוצאים מן החדר לא ממש מעודדים ואפילו קצת שפופים. אני מתחילה להבין
שהגידול היה אמנם קטן והוצא במלואו אבל מאפייניו לא משהו בלשון המעטה והם שיקבעו
אם אצטרך לעבור כימותרפיה. ומכיוון שארוחת ערב עדיין לא אכלנו מחליטים להיכנס לאחת
המסעדות ברחוב. הבטחתי לעצמי שבכל הגעה לאסותא אני מפנקת את עצמי במסעדה. יושבים לאכול
ואני מקבלת הודעות מחברים ובני משפחה שרוצים לדעת מה ממצאי הבדיקה ואני קצת
מאוכזבת שאין לי תשובות חד משמעיות לספק להם. אני יודעת ששוב אני מעציבה ומדאיגה אותם.
הכאבים
בבית השחי, מקום הוצאת הבלוטות, במגמת שיפור ואני מרגישה די טוב אבל גם קצת
מדוכדכת. כשילדי היו קטנים וגם היום מנסה ללמדם שהסבלנות הרבה פעמים משתלמת,
האמנם?! צריכה שוב להמתין כשבוע עד אשר יגיעו תוצאות הבדיקה. ההמתנות האלה מורטות
עצבים והן תופסות אותי בעונה שאני הכי אוהבת, האביב, וחג הפסח בפתח. את ערב פסח
חוגגים אצל אבא של בועז, גיסי, ואני באמת שמחה, מחייכת ומסתכלת על חצי הכוס המלאה
ולא נותנת לשום יאוש לזחול לחיי. אני מקבלת מחמאות ואומרים שנראית מעולה! המראה
המחויך שלי מפתיע אנשים, בכל זאת חולת סרטן. אני חיה את הרגע, נהנית ממנו ומנסה לא
לחשוב יותר מדי.
ואחרי
החג מגיעות תוצאות בדיקת ה-FISH ועושה רושם טובות. אין הוכחה ל-Her 2 ולא אצטרך לקבל
טיפול ל-Her-2. אלה באמת בשורות
משמחות ואני מעודדת אבל בלבי מרגישה שזה לא סוף הסיפור. חברה אומרת לי שניצלתי
מכימו אך בלבי לא מרגישה כך ולמרות זאת אני די רגועה. מה שיגידו יגידו. ברור שאשמח
לעבור זאת בקלילות, וברור שצורך בכימותרפיה יביא עמו אכזבה. הקרנות בלבד ללא
כימותרפיה זו אופרה שונה לגמרי, אך אני מנסה לא לחשוב על זה יותר מדי. רוצה להתחיל
בטיפול מה שלא יהיה. יש לי תור בעוד כשבוע לאונקולוגית והיא בעצם אמורה להחליט
איזה טיפולים אעבור.
ובינתיים
החיים ממשיכים ומעיין ואני נוסעות בחופשת פסח לקרקס מדרנו ונהנות מכל רגע. ונוסעת
לרהט לפתיחה חגיגית של חדר כושר לנשים שהקימה ג׳ודי, אשתו של דוד שלי. ופוגשת שם
את שרי שגם היא חלתה בסרטן שד והיא אחרי מחייכת ואופטימית. כי אין לנו דרך אחרת. וחוגגים יום הולדת לגל בארוחה משפחתית במסעדה והולכים עם הילדים לסרט,
מבקרים חברים, מארחים ורואים את המחזמר שיער בתיאטרון הקאמרי. ואני כמה מפתיע מצליחה לשמור על שפיות. החיים שלי בעצם בהמתנה. ואני מחכה למוצא פיה של האונקולוגית.
מגיעים
בצהרי יום לפגישה עם האונקולוגית באסותא. היא נעימה ומחייכת אך מסבירה שלמרות
שהגידול קטן חלוקת התאים בו הייתה מהירה ושהיא מעוניינת לשלוח את הגידול לבדיקה
נוספת, בדיקת אונקו-טייפ, והפעם לארה״ב. בדיקה שתבחן את הסיכויים להישנות הגידול.
ורק אז תקבע אם יש צורך בכימותרפיה. מה שאומר, עוד שלשה שבועות של המתנה מורטת
עצבים. ויודעת שאין לי ברירה וצריכה להתאזר בסבלנות, להיות אופטימית, לחשוב רק טוב, לחיות את הרגע ולהנות. אני סומכת על הרופאה ויודעת שהיא רוצה שאקבל את הטיפול הכי
נכון לאור הנתונים.
בינתיים,
שוב אני משתדלת להיות עסוקה כמה שאפשר כדי למנוע אפשרות שחרדה תשתחל לחיי. קשה
להסיח את הדעת. בראשי עוברים שני תסריטים. תסריט אחד של הקרנות בלבד, התסריט הקליל
ותסריט שני, כימותרפיה והקרנות, התסריט הארוך, הכבד והעצוב. ואני יודעת שאין לי
שליטה על התוצאות ובאמת שאחרי כל ההמתנה הארוכה הזאת אני רק רוצה להתחיל. להתחיל
לעשות כדי להתקדם. להתקדם כדי להגיע ליעד. להיות בריאה. אבל בעצם אני מזכירה לעצמי
שאני בריאה. הטיפולים בסופו של דבר הם למניעת הישנות המחלה.
ומצב
הרוח שלי הוא בערך כמו מצב הרוח במדינה בימים שבין יום השואה ליום העצמאות,
כשבתווך יום הזיכרון לחללי צה״ל. ימים קשים ועצובים, אך גם ימים של תקווה ואמונה.
ביום השואה סבתא סוניה מדליקה נר בטקס במושב ביחד עם מעיין. רעואל ואני נוסעים
לגבעת תום ותומר בנגבה. כבר שנים שרוצה לבקר פה והזמן הזה בשנה אין מתאים ממנו.
תום כיתאין ותומר קידר נהרגו באסון המסוקים והגבעה מהווה גן בוטני לצמחי ארץ ישראל
ואתר הנצחה ל-73 נספי אסון המסוקים. הגבעה פורחת בפריחה ארץ ישראלית
יפיפייה. המקום מרגש ומכבד את זכר הנופלים. וביום הזיכרון לחללי צה״ל אנחנו
עולים להר הרצל כמדי שנה. חבר של רעואל, אמיר זידנר, נהרג בלבנון ב-1988. בן 19.
אנחנו נפגשים עם משפחתו וחבריו. משפחתו משפחה חזקה ואופטימית. אנשים מקסימים מעוררי
השראה. עם חיוך על הפנים. ואני מהיום שהכרתי אותם מעריכה מאוד את החוזק הנפשי שלהם
ובעצם שואבת מהם כוח ורואה בהם מודל להתמודדות עם הנורא מכל.
ובערב יום העצמאות
השכבה של יובל מארגנת הופעה, מצעד דגלנים, ואני שלמדתי עיצוב גרפי לפני כשנתיים
מעצבת את ההזמנה לאירוע. העיקר להיות עסוקה. וביום החג מתארחים אצל אורית, אחותי,
ואני אחראית על הכנת הקינוחים. כואב לי הצוואר נורא. אני מתעטפת בצעיף. המתח הכריע
אותי. אני יודעת שהכאב הפיזי נובע מהלחץ הנפשי בו אני נמצאת. אני מתפקדת כרגיל אך בפנים
מתחוללת כנראה סערה. ומזג האוויר מתאים עצמו לתחושותיי ולמרות שהאביב כבר כאן יורד
לו גשם בצהרי היום. ואני נזכרת במגנט שקניתי בניו יורק שעליו כתוב:
.Life
isn't about waiting for the storm to pass
...It's about learning how to dance in
the rain
ואני כל כך אוהבת אביב.
שאריות של החיים
הפרויקט של עידן רייכל
מילים ולחן: עידן רייכל
מה הזמן מסמן לי
זה הכל שאריות של החיים
ולחיות את הרגע
להתחיל לאסוף את השברים
אולי אצא יותר
אתחיל קצת למהר
להתחיל להסתדר
ולעשות קצת רעש
אולי מקום אחר
מקום יותר בוער
להתחיל קצת לקלקל
ולתקן עוד פעם
נאוה ריגשת אותי מאוד...כל כך קשה להיות בהמתנה ובחוסר וודאות הרי אנחנו רק צריכות מטרה מול העיניים והדרך נבנית בשניות....אני חשה את זה על דברים פעוטים יותר אז אפילו לא מצליחה לדמיין איך הרגשת. הגדולה שלך לשמור על איזון ולא לתת לחרדות להשתלט מדהימה....בטוחה שהוות דוגמא והשראה לילדייך! אגב המשפט בסוף פשוט מדהים!
השבמחקבשמת יקירתי! תודה רבה על הפרגון! כיף לשמוע! מעריכה מאוד! אין ספק כשמדובר בילדינו אנחנו לביאות!
השבמחקנאוה ריגשת אותי עד דמעות, כל הכבוד לך על הכוחות והעוצמות הנפשיות שולחת לך חיבוק ❤
השבמחקנאוה יקרה, ריגשת אותי מאוד! וכרגיל, החוסן הנפשי ותעצומות הנפש שלך מעוררי כבוד ואינם מובנים מאליהם. שולחת לך חיבוקים ונשיקות. וכן, רושמת לעצמי לעצור סוף סוף בגבעת תום ותומר שאנו מרבים לעבור לידה בדרך לאשקלון וממנה. הנה, אנחנו שוב באביב, ואני מאחלת לך שיהיו לך הרבה אביבים טובים, משמחים ופורחים בדיוק כמו שאת אוהבת. נשיקות...
השבמחקנאוה יקרה, ריגשת אותי מאוד! וכרגיל, החוסן הנפשי ותעצומות הנפש שלך מעוררי כבוד ואינם מובנים מאליהם. שולחת לך חיבוקים ונשיקות. וכן, רושמת לעצמי לעצור סוף סוף בגבעת תום ותומר שאנו מרבים לעבור לידה בדרך לאשקלון וממנה. הנה, אנחנו שוב באביב, ואני מאחלת לך שיהיו לך הרבה אביבים טובים, משמחים ופורחים בדיוק כמו שאת אוהבת. נשיקות...
השבמחקנאוה ריגשת אותי עד דמעות, כל הכבוד לך על הכוחות והעוצמות הנפשיות שולחת לך חיבוק ❤
השבמחקאפרת יקרה! תודה רבה! מי כמוך יודעת שהחיים מזמנים לנו הפתעות! הרבה בריאות לכולנו! נשיקות
השבמחקשרון יקירתי! כל שבוע את מרגשת גם אותי! מעריכה מאוד מאד את המילים החמות שאת מרעיפה עלי! הזמן עובר מהר כשנהנים... אז הנה שוב האביב ולפני גבעת תום ותומר או אחרי מוזמנים לקפה אצלנו. נשיקות
השבמחקכמה סבלנות...והמתנה...ועוד המתנה...
השבמחקובתוך כל זה לחייך, להראות טוב ולראות תמיד את חצי הכוס המלאה!
כבר אמרתי לך נאוה,אפשר רק להתחזק ממך,לקבל השראה ולזכור להנות מהחיים וממה שיש!
כמה סבלנות...והמתנה...ועוד המתנה...
השבמחקובתוך כל זה לחייך, להראות טוב ולראות תמיד את חצי הכוס המלאה!
כבר אמרתי לך נאוה,אפשר רק להתחזק ממך,לקבל השראה ולזכור להנות מהחיים וממה שיש!
נאווצוק אהובה
השבמחקשבועיים שלא ביקרתי בבלוג שלך והתחושה היא כמו לעצור באמצע ספר מותח ולחכות שהזמן יהיה קצת יותר שפוי ואוכל לחזור ולקרוא שוב . והנה זה קרה.....
כל מה שעולה לי בראש זה מאיפה הכוחות ואיך שואבים אותם??
תעצומות נפש של ממש צריך כדי להבין לקראת מה אתה הולך.
אני מנסה לדמיין את עצמיי בתוך הסיטואציה ( זה הרי מה שכל אחת מאיתנו חושבת בליבה) ולא מצליחה לחשוב מה הייתי עושה וכיצד הייתי פועלת.
ואת נאווצוק , כל כך ידעת ויודעת ומתכננת ועושה ופועלת.
את השראה עצומה!
שוב אומר : כיף לי לדעת שאני מכירה אותך ורואה אותך קבוע פעם בשבוע. את אור אמיתי!
נשיקות
יעל יקרה! תודה רבה על הפרגון! זה אכן שיעור לחיים ואשמח שאף אחד לא יצטרך לחוות זאת ושכולם יוכלו ללמוד מהניסיון שלי.
השבמחקמיטלוש היקרה! תודה רבה! את באמת עושה טוב על הנשמה! איזה כיף לשמוע!
השבמחקנאוה היקרה מאד,
השבמחקבזמן אמת אנחנו ניסינו להיות אתך יד ביד כדי לתת לך ולכם את הכוחות שהייתם כה זקוקים להם. עם הכתיבה המדהימה שלך את מובילה עכשיו אותנו ולא רק אותנו אבל הרבה אנשים שקוראים את דברייך.
יישר הרבה כוח,
שלך מרקו וחנ
חנה ומרקו היקרים! תודה רבה רבה! מעריכה מאוד! שנזכה לעוד הרבה שנים מאושרות ובריאות יחד.
השבמחק