יום שלישי, 15 במרץ 2016

7. איתקה*

יום שלישי 5/5/15 איזה תאריך מקסים ואני בטוחה שזוגות רבים בחרו להתחתן ביום זה. ואני בחרתי לי את יום השלישי הזה להתחיל בו את מסע הטיפולים הכימותרפיים שלי. אומרים שלישי פעמיים כי טוב, לא?! בפרק א' בספר בראשית נאמר על כל יום מימי הבריאה "כי טוב". ביום שלישי נאמר פעמיים כי טוב. אחת על מלאכת השמיים והארץ והשנייה על עולם הצומח.‏ גם את מועד הבחירות לכנסת נהוג לקבוע ליום שלישי. ובכלל, יום שלישי נחשב במסורת היהודית כיום שיש בו מזל טוב במיוחד. ואם לא יועיל בטח לא יזיק.

מתעוררת מוקדם בבוקר ובטלפון כבר נאספות הודעות מחברים ששולחים לי חיבוקים, כוח ואיחולי הצלחה. נכנסת לחדר האמבטיה, מביטה במראה, מתבוננת בפני, בגבות שמעטרות את עיני ובשער ראשי. יודעת שאחרי הטיפול הכימותרפי אתחיל לאבד אותו וזה לא משמח את לבי. מתקלחת, מורחת את גופי בקרם לחות, מתבשמת, מתלבשת די חגיגי, נועלת נעליים גבוהות ותוהה האם יהיה לי כוח לשאת את רגלי בהן בגמר הטיפול, אבל מחליטה לא לוותר עליהן. חשוב לי להראות טוב. אוכלת עם רעואל ארוחת בוקר. וכל דבר שעושה תוהה איך אעשה מחר, האם יהיה בי הכוח? איך ארגיש אחרי הטיפול? ומרגיעה את עצמי שהכל יהיה טוב. גם אם יהיה קשה, בסוף יחלוף.

בשמונה וחצי יוצאים מהבית. קבעתי טיפול לשעה עשר וצריך לקחת בחשבון את הפקקים בשעות הבוקר בכניסה לתל אביב. אוספים בדרך את אורית, אחותי. לה כבר יש ניסיון בעניין, לצערי, ואני קצת חוששת שמחזירה אותה אחורה בזמן לימים הקשים של הטיפולים שלה. בדרך אורית שולפת מתיקה מתנה. אני שמחה, פותחת את האריזה ומגלה צמיד שעליו כתוב ״הכל אפשרי״. עונדת אותו על פרק ידי ומאמצת את צמד המילים האלה ויודעת שאלו פני הדברים מבחינתי.

מגיעים לאסותא בדיוק בזמן. צועדים בחנייה התת קרקעית לעבר המעלית ואני מהרהרת ותוהה איך ארגיש בדרך חזרה. המעלית עוצרת בקומה מינוס אחת, כמה צעדים ואנחנו במכון הכימותרפי. שקט ורגוע פה והפקידה מקבלת אותנו בחיוך. אני שוקעת בכורסא הכחולה בעמדה שיועדה לי. רעואל ואורית לצדי. ויודעת שהורי, ילדי, בני משפחתי וחברי חושבים עלי. 

אני מקבלת הדרכה מהאחות לגבי כל מה שהולכת לעבור. מקבלת הסבר על הטיפול התרופתי שצריכה להתחיל לקחת יום לפני הטיפול הכימותרפי ובמהלך שלושת הימים שאחריו. הטיפול כולל כדורים נגד בחילות, כדורים שיגנו על מערכת העיכול, סטרואידים וזריקה המעודדת ייצור תאי דם לבנים. כי הרי אחת הבעיות בכימותרפיה היא ירידה בספירת כדוריות הדם הלבנות וכתוצאה מכך ישנה החלשות של המערכת החיסונית וחשיפה לזיהומים ומחלות. כמו -כן, מבינה שלפני כל טיפול צריכה לעשות בדיקות דם כדי לראות שהערכים תקינים ויכולה לקבל את הטיפול הכימותרפי.

בנוסף, אני מקבלת הסבר על תופעות הלוואי השונות האפשריות מהחומרים שאקבל, טקסוטר וציטוקסן. והתופעות כה רבות. בחילות והקאות, יובש של העור, כתמים בעור, נשירת שיער כמובן מובטחת, חולשה ועייפות, פגיעה בציפורניים, אבל האחות מדגישה שניתן למרוח לק. כמה מרגיע. נימול בכפות ידיים ורגליים, כאבי שרירים ופרקים, עליה במשקל וצבירת נוזלים. לפחות למשמע תופעת לוואי זו אני מחייכת. לשמחתי עליה במשקל לא ממש מדאיגה אותי. והאחות מוסיפה,  תגובה אלרגית, פצעים בפה, דמעות, שלשולים, ירידה בספירת הדם, גודש באף והרגשת שפעת, טעם מתכתי בפה, הפרעה במחזור הווסת או הפסקתו. ואני שומעת את כל הרשימה הארוכה הזו ומנסה להרגיע את עצמי ואומרת בלבי שלא חייבת לחטוף את כל הטוב הזה ומנסה להתנתק ולא לחשוב על כל התופעות האלה. אתמודד עם מה שיהיה. כל דבר בזמנו.

האחות נותנת לי כדור נגד בחילות ומכינה את זרועי לקבלת החומרים. עוד מסבירה לי על תזונה נכונה ומדגישה את החשיבות של שתייה מרובה. בנוסף מסבירה שכדי למנוע נימול בקצות האצבעות כדאי לשים את כפות ידי וכפות רגלי בכפפות קרח בזמן הטיפול. ואני כמובן נעתרת. 

לקראת השעה שתיים עשרה בצהרי היום החומרים מתחילים לחלחל לתוך גופי. הצוואר התפוס שלי מתחיל להשתחרר. ירידת מתח גדולה. מרגישה רגיעה ושומרת על מצב רוח טוב, מדברת ומחייכת. זהו, אני בפנים. עשיתי צעד גדול ומשמעותי בתהליך הזה. ידי ורגלי צפונות בתוך כפפות קרח. הקור העז מציק אך מנסה להסיח את דעתי.

כשלוש שעות צפויה לשבת עם אינפוזיית החומרים האלו והשעה שעת צהריים. אורית יוצאת לקנות לנו אוכל וחוזרת עם סושי. יושבים שלשתינו ואוכלים סושי בזמן שאני עוברת טיפול כימותרפי והמראה הזה חריג, הזוי ומשעשע למדי. יש לי תאבון ומרגישה ממש טוב. מקבלת הודעות מחברים ובני משפחה ומעדכנת שמרגישה טוב ואפילו מצטלמת ושולחת תמונות עם חיוכים וסושי. הזמן חולף ובשעה שלוש בצהרי היום מסיימת את הטיפול. מרגישה ממש טוב! לא עייפה בכלל! רבע מהטיפול הכימותרפי מאחורי! הקלה גדולה!

קובעת תור לטיפול כימותרפי שני ביום שלישי בעוד שלשה שבועות בדיוק. יוצאים מהמכון הכימותרפי ואני מרגישה חזקה וזקופה. יוצאת מפה בדיוק כמו שנכנסתי וזה משמח אותי מאוד. נוסעים הביתה ואני שהכנתי את ילדי לאפשרות שאחזור תשושה ועייפה מאוד, שמחה שאני ממש לא. ילדי והורי מחכים לי בבית ואני נכנסת חייכנית וערנית ומפתיעה את כולם. אני לא עייפה ובעיקר מרגישה תחושת הקלה וסוג של ניצחון. היה זה צעד משמעותי ביותר והוא מאחורי. אני בבית ומרגישה טוב. בינתיים. מודעת לכך שתופעות הלוואי יגיעו בהמשך ואתגבר גם עליהן. צעד, צעד.

מרלן חברתי מגיעה לבקר ומביאה לי מיץ לימון סחוט טרי עם נענע ועשב לימון. צריכה לשתות הרבה נוזלים כדי לסלק את הרעלים שחלחלו היום לתוך גופי וממש נכנסת למשטר שתייה. צריכה לשתות לפחות עשר כוסות נוזלים ביום.

אני מרגישה מעולה ומחכה לראות מתי תבוא הנפילה. ישנה טוב בלילה, מתעוררת בבוקר, לוקחת את כל הכדורים, רעואל מפנק אותי ומכין לי ארוחת בוקר ויוצא לעבודה, ומכיוון שלא יודעת עדיין להעריך איך ארגיש במהלך היום, אמי מגיעה להיות אתי. במהלך הבוקר עידית חברתי מגיעה לבקר ומביאה לחם שאפתה ואנחנו מכניסות אותו לתנור לחימום קל והניחוח המפנק שלו ממלא את הבית וזה מנחם, משמח ונעים. מקפידה להנות מהדברים הכי קטנים. 

בצהריים אבי מגיע ומסיע אותי למרפאה. הורי כל כך רוצים לעזור ונרתמים לכל משימה. אני אמורה לקבל את הזריקה שתעודד את יצור תאי הדם הלבנים. עירית, האחות, מקסימה ורגישה מדריכה אותי ובנוכחותה אני מזריקה לעצמי את הזריקה כדי שבפעמים הבאות אעשה זאת לבד בבית. רוצה להיות עצמאית ולא להיות תלויה באיש. מה שיכולה לעשות לבד, מבחינתי עדיף.
בערב הילדים יוצאים לחגוג את ל״ג בעומר סביב המדורות ואני בבית. לא מעוניינת לחשוף את עצמי לעשן. המערכת החיסונית שלי תתחיל להיחלש בעקבות הטיפולים ויודעת שצריכה לשמור על עצמי.

חולף לו יום ואני מרגישה ממש טוב. אמנם עייפה יותר אבל בהחלט במידה סבירה. אמי מגיעה ומופתעת לראות אותי תולה כביסה. מרגישה שכל עוד יכולה, רוצה לעשות. ושוב דן בנסיעת עבודה לאתיופיה, מספר על מדבר דאלול ושולח תמונות. ובתמונות נביעות מים רותחים וגבישי מינרלים בצבעי לבן, צהוב וכתום עז. ואני מתבוננת בתמונות המדהימות ובצבעים החמים והעזים ומתכננת ליצור מהתמונות קולאז׳. חשוב לי להיות עסוקה ולא לשקוע במחשבות שיכלו את הכוחות שבי. 


מגיע יום שישי, היום האחרון בו נוטלת כדורים ומחכה לראות איך ארגיש בימים הקרובים. מרגישה עייפות ומקפידה לנוח. בשבת מיכל ודן באים לבקר וזה משמח ונעים אך אני מרגישה שנחלשת. תחושה שעד עתה הכדורים החזיקו אותי ובלעדיהם מאבדת כוח. יודעת שתהיה איזושהי מחזוריות בתחושות שמרגישה בהתאם לימי הטיפול. לומדת להכיר את גופי במצב החדש הזה שנוצר. מקשיבה לו. לא נלחמת בו. המסע החל וצפויות בו עליות ומורדות ואני זורמת ונהנית מהיש ולא חושבת על האין והחסר.


בשבת בלילה מתקשה להירדם. הגוף כואב ועייף. לפנות בוקר מחליטה לקחת כדור משכך כאבים. ובבוקר ההרגשה משתפרת. מקבלת הודעה מדפי חברתי שדואגת לשלומי ואני כבר מרגישה טוב יותר. ומכיוון שלא ישנה טוב בלילות משלימה קצת שעות שינה בבקרים. זורמת עם מה שמרגישה. זו המציאות של חיי כרגע ואני בהשלמה. 
ונזכרת בשיר ששלחה לי אורית, אחותי, לפני שבועיים, ״איתקה״. ומבינה שזהו מסע ארוך, שופע הרפתקאות, מחשבות, קשיים, חיוכים ושמחה ולא מעט למידה. ונכון שרוצה להגיע כבר לסוף המסע אבל מבינה שההתנהלות שלי בדרך היא שחשובה. ובזכות האנשים הנפלאים שמקיפים אותי, משפחתי וחברי הכל אפשרי. וזו רק תחנה בזמן.

איתקה
קונסטנדינוס קוואפיס

כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד
מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת, מְלֵאָה בְּדַעַת.
אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְאֶת הַקִּיקְלוֹפִּים
אַל תִּירָא אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמִּשְׁתּוֹלֵל.
לְעוֹלָם לֹא תִּמְצְאֵם עַל דַּרְכְּךָ
כָּל עוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נִשָּׂאוֹת, וְרֶגֶשׁ מְעֻלֶּה
מַפְעִים אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת גּוּפְךָ מַנְהִיג.
לֹא תִּתָּקֵל בַּלַּסְטְרִיגוֹנִים וּבַקִּיקְלוֹפִּים
וְלֹא בְּפּוֹסֵידוֹן הַזּוֹעֵם, אֶלָּא אִם כֵּן
תַּעֲמִידֵם לְפָנֶיךָ נַפְשְׁךָ.
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד.
כִּי בִּבְקָרִים רַבִּים שֶׁל קַיִץ תִּכָּנֵס
בְּחֶדְוָה, בִּפְלִיאָה רַבָּה כָּל כָּךְ
אֶל נְמֵלִים שֶׁלֹּא רָאִיתָ מֵעוֹלָם.
בְּתַחֲנוֹת-מִסְחָר פֵינִיקִיּוֹת תַּעֲגֹן
תִּקְנֶה סְחוֹרוֹת מְשֻׁבָּחוֹת לָרֹב,
פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים, עִנְבָּר וְהָבְנֶה,
וּמִינִים שׁוֹנִים שֶׁל בְּשָׂמִים טוֹבִים
כְּכָל שֶׁרַק תִּמְצָא בְּשָׂמִים טוֹבִים.
עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּהַרְבֵּה עָרֵי מִצְרַיִם
לִלְמֹד, לִלְמֹד מֵאֵלֶּה הַיּוֹדְעִים.
וְכָל הַזְּמַן חֲשֹׁב עַל אִיתָקָה
כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה.
אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ
מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.
שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן
עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ.
אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.
אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה
אִלְמָלֵא הִיא לֹא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.
יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לֹא תּוּכַל לָתֵת.
וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה עֲנִיָּה - לֹא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה.
וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן,
תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה.
[1911]


*איתקה הוא אי יווני סמוך לחוף יוון. האי מוכר במיתולוגיה היוונית כמקום בו מַלָך אודיסאוס, גיבור האפוס האודיסאה. המילה היוונית אית'י (ithy), פירושה עליז.

9 תגובות:

  1. נאווצוק
    וכרגיל מתרגשת שמחה כואבת עצובה , סערת רגשות אחת גדולה.
    מקסים בעיני שכל פעם את מצליחה לבטא את תחושותייך והרגשתך. זה הרי הכי מסקרן לדעת איך הגבת ,מה חשבת באותו רגע, מה רצית לעשות.
    זו פעם ראשונה שהראיתי לגיא בעלי למה אני מחכה לימי שלישי כשהפוסטים מתפרסמים. הוא תמיד מסתכל ולא מבין למה אני עם עצמי לכמה רגעים קוראת עם לחלוחית בעיני .
    הראיתי לו- עכשיו הוא מבין��
    רק בריאות נאווצוק.
    אוהבת אותך.

    השבמחק
  2. מרגש מאוד, נאוה! עברת דרך מורכבת וכואבת. הצלחת להוציא ממנה הרבה טוב ולראות בה גם צדדים חיוביים. זה באמת לא מובן מאליו. כל פעם כשאני קוראת אני חושבת על זה, ולכן אולי לא מחדשת. אני מאחלת לך בריאות איתנה והרבה שמחה ואופטימיות. נשיקות, שרון.

    השבמחק
  3. מרגש מאוד, נאוה! עברת דרך מורכבת וכואבת. הצלחת להוציא ממנה הרבה טוב ולראות בה גם צדדים חיוביים. זה באמת לא מובן מאליו. כל פעם כשאני קוראת אני חושבת על זה, ולכן אולי לא מחדשת. אני מאחלת לך בריאות איתנה והרבה שמחה ואופטימיות. נשיקות, שרון.

    השבמחק
  4. מיטלוש יקירתי! את מקסימה, מרגשת ולא מפסיקה לפרגן! תענוג גדול שמכירה אותך! נשיקות!

    השבמחק
  5. שרון יקרה! כל פעם מחדש מתרגשת לקרוא את התגובה שלך! לא מובן מאליו והמון תודה! נשיקות

    השבמחק
  6. נאווש אלופה שלי, איך עוד לא ראיתי את הפוסט הזה?! נכנסתי אליו עם כל גופי ונפשי וצללתי אל תחושותייך ומחשבותייך, נכנסתי לנעלי העקב שנעלת וצעדתי איתך אל הכורסא בבית החולים, שמעתי והרגשתי את הבטן מתהפכת עם הקראת תופעות הלוואי, וחזרתי איתך הביתה, הרחתי את ריח ל^ג בעומר, את ריח הלחם שעידית הביאה. הייתי איתך דרך הפוסט בכל דקה שתארת. את אלופה ומרגיעה גם ברגעי המתח הללו. יש משהו שאת מעבירה שהוא בבחינת מתת אל לנשים רבות. אני אוהבת אותך על הנתינה, האופטימיות ועל היותך חברתי.

    השבמחק
  7. נאווש אלופה שלי, איך עוד לא ראיתי את הפוסט הזה?! נכנסתי אליו עם כל גופי ונפשי וצללתי אל תחושותייך ומחשבותייך, נכנסתי לנעלי העקב שנעלת וצעדתי איתך אל הכורסא בבית החולים, שמעתי והרגשתי את הבטן מתהפכת עם הקראת תופעות הלוואי, וחזרתי איתך הביתה, הרחתי את ריח ל^ג בעומר, את ריח הלחם שעידית הביאה. הייתי איתך דרך הפוסט בכל דקה שתארת. את אלופה ומרגיעה גם ברגעי המתח הללו. יש משהו שאת מעבירה שהוא בבחינת מתת אל לנשים רבות. אני אוהבת אותך על הנתינה, האופטימיות ועל היותך חברתי.

    השבמחק
  8. נאווש אלופה שלי, איך עוד לא ראיתי את הפוסט הזה?! נכנסתי אליו עם כל גופי ונפשי וצללתי אל תחושותייך ומחשבותייך, נכנסתי לנעלי העקב שנעלת וצעדתי איתך אל הכורסא בבית החולים, שמעתי והרגשתי את הבטן מתהפכת עם הקראת תופעות הלוואי, וחזרתי איתך הביתה, הרחתי את ריח ל^ג בעומר, את ריח הלחם שעידית הביאה. הייתי איתך דרך הפוסט בכל דקה שתארת. את אלופה ומרגיעה גם ברגעי המתח הללו. יש משהו שאת מעבירה שהוא בבחינת מתת אל לנשים רבות. אני אוהבת אותך על הנתינה, האופטימיות ועל היותך חברתי.

    השבמחק
  9. דפוש יקרה!!! מזל גדול שהתברכתי בחברה כמוך! את היית ועדיין חלק חשוב בחיי! לא שוכחת את כל השיחות שלנו שתמיד העלו חיוך ושתדעי שהרבה ממה שקורה אתי היום הוא פרי שיחותינו. אוהבת אותך ומאחלת לך בריאות, אושר ושלווה תמיד!

    השבמחק