יום ראשון, 17 באפריל 2016

9. תגובה

יום חדש עומד בפתח וטיפול הכימותרפיה השני לפני. יודעת שהשפעת החומרים מצטברת אך יחד עם זאת אופטימית לגמרי ומאמינה שארגיש טוב. אורית ורעואל כמובן מצטרפים אלי גם היום, ממש בילוי משפחתי.

מגיעים לאסותא ברמת החייל בעשר בבוקר. כרגיל שקט ורגוע פה. הצטיידנו בנענע שקטפנו בגינה ופותחים את הבוקר עם כוס תה. אם לטיפול הראשון הגעתי עם שערי על ראשי הרי שעכשיו אני מגיעה עם הפאה לראשי. מרגישה איתה די נוח אבל בוחרת להסירה ולהיות חשופת ראש, קרחת. מרגישה לגמרי בנוח עם המראה הזה. ואם להיות כנה עם עצמי הרי שזה מפתיע אותי לגמרי ואף משמח. והגבות והריסים עדיין לא נשרו ומקשטים את פני וזו עוד סיבה לחייך. 

נוטלת כדור אמנד נגד בחילות ומקווה שאכן ישפיע כמו בפעם הקודמת. ועוד לפני שהחומרים מתחילים לזרום בגופי מקבלת סטרואידים ומצב הרוח שלי מצוין. ואז דורית, האחות, מחברת אותי לטקסוטר, החומר הראשון שאמורה לקבל.

לא חולפת לה שנייה, גופי הספיק לטעום טיפה או שתיים מהטקסוטר, ואני מרגישה בחום עז שמתפשט בבטני ומבינה שמשהו אינו כשורה. לא מהססת לרגע ומיד אומרת לדורית שמרגישה חום בבטן. היא מבינה מיד את המשמעות של דברי, מפסיקה מיד את זרימת החומר ומכריזה ״יש לי תגובה!״. 
בזמן הקצר הזה אני מרגישה שהחום עולה לפלג גופי העליון, מרגישה את החזה בוער והחום מתפשט גם בפי. אודם מציף את גופי ואת פני. חשה קוצר נשימה נוראי. מסביבי כבר ארבעה אחים ואחיות עם מזרקים שלופים בידיהם.

אני מתקשה לנשום ומנסה להיות בשליטה ולהתרכז בנשימות. מנסה לא להילחץ ולנשום עמוק עד כמה שיכולה. יודעת שהתגובה הרגועה שלי תסייע לגופי להתגבר וכן תסייע לצוות שמטפל בי. מחברים אותי לחמצן ומזריקים לי שתי זריקות שמייצבות אותי כמעט מיד. הטיפול שנותנים לי פשוט מהיר ואני שמחה שדיווחתי בזמן על הרגשתי. אני חוזרת אט אט לעצמי, מסדירה נשימה ומבינה שבעצם גופי פיתח רגישות לטקסוטר. לשמחתי דורית, האחות, והצוות המעולה שהיה סביבי פעלו הכי נכון והכי מהר שאפשר, מה שאפשר לי לחזור לעצמי די מהר. הצוות פשוט מיומן וזה בהחלט מרגיע שיש על מי לסמוך.

אני מביטה באורית ורעואל וחשש גדול על פניהם. רעואל חיוור לגמרי. את אשר אני הרגשתי, הם ראו ואני מניחה שהמראה היה די מדאיג בלשון המעטה. אורית מתעשתת ומכינה כוס תה לרעואל עם לא מעט סוכר כדי להחזיר את הצבע לפניו.

מהתייעצות עם האונקולוגית אני מבינה שבטיפול הבא אקבל חומרים נוגדי אלרגיה ובנוסף אעבור את הטיפול תחת טשטוש. זה מאכזב מעט מכיוון שאני פריקית של שליטה, אבל אם זו ההמלצה אני בטוחה שגם את המשוכה הזו אעבור.

מקבלת בסופו של דבר את החומרים שצריכה ומרגישה טוב. מסתיים לו היום הארוך הזה. עייפה מעט. לשמחתי ישנה טוב בלילה. ונעים לחשוב שמחצית מהדרך הזו כבר מאחורי.

למחרת קמה בבוקר ונוטלת את התרופות, סטרואידים וכדורים שמגנים על מערכת העיכול. אמי מגיעה עם קופסאות אוכל ורוצה לסייע בכל. תולה כביסה, מכינה ארוחת צהריים לילדים ופשוט נמצאת ועצם הנוכחות שלה מרגיעה ונותנת שלווה. בצהרי היום אני אמורה להזריק לעצמי זריקת ניולסטים. הזריקה מפחיתה את הסיכון לפתח זיהומים ובעצם מעודדת ומאיצה ייצור תאי דם לבנים המהווים חלק עיקרי במערכת החיסון וביכולתם להילחם בזיהומים. ואם בפעם הקודמת הזרקתי לעצמי את הזריקה במרפאה בנוכחות האחות הרי שעכשיו אני מזריקה לעצמי לבד. שתיים-שלוש אצבעות מהטבור, מחדירה את המחט הדקיקה בנחרצות ומרוצה מעצמי שאת הפעולה הזו עושה לבד. אורית ובועז מגיעים לבקר ולראות אותי אחרי "התרגיל" שעשיתי ושמחים לראות שאני ממש בסדר.
אני מקפידה לנוח בצהריים בימים הקרובים. מרגישה עייפות, תחושה שהרגליים לא ממש סוחבות את הגוף. אני מפעילה מכונת כביסה ומתיישבת לנוח. מטלה שבעבר נעשתה בהיסח הדעת מקבלת מקום של כבוד.

מגיע יום שישי ואנחנו מוזמנים למיכל ודן לארוחת ערב. מודה שאחרי מה שעבר עלי בטיפול האחרון הייתי בטוחה שאהיה תשושה ואוותר אך לשמחתי אוגרת כוחות. אני מבינה שגם אם עייפה זה נעים ומהנה לאוורר את הראש ולא נותנת לעייפות לפגוע לי בהנאה. האווירה כיפית ושמחה ונכון שהכי פשוט היה להיכנס למיטה, להתכרבל בשמיכה ולחכות שהזמן יחלוף אבל אני שמחה ששוב בוחרת לשמור על השגרה עד כמה שניתן. בוחרת להנות, בוחרת להיות מאושרת.

חולף לו סוף השבוע וחשה מעט כאבי גב, פרקים ושרירים. נוטלת אדוויל וזה בהחלט עוזר להרגיע קצת את הגוף. הכאבים נשלטים וחולפים. כמעט שבוע עבר מהטיפול ואני מתאוששת והרגשתי במגמת שיפור. זוהי תקופת סוף שנת הלימודים וחודש של מסיבות סיום גם בבתי הספר וגם בחוגי המחול של הבנות ואני מנסה לתמרן בין המסיבות לטיפולים כדי שאוכל להשתתף ולחגוג עם הילדים. לא רוצה לוותר ורוצה להיות שם בשבילם.

ביום חמישי יוצאים למופע סופשנה בחוג המחול של מעיין. מעיין מופיעה בחמישה ריקודים, בלט קלאסי, מודרני, ג׳אז, היפהופ ומחזמר. היא מקסימה ומתרגשת. ובאולם המופעים אני פוגשת אנשים שאומרים שאני נראית נהדר ושואלים אם הייתי אצל הספר, ואני בעדינות מסבירה שמדובר בפאה ושיש לי סרטן שד. אנשים בעיקר המומים ולא מאמינים.

ביום שישי בבוקר רעואל ואני יוצאים לארוחת בוקר בבית קפה, ולכל מה שעושה יש טעם נהדר. מבינה ששום דבר הוא לא מובן מאליו ונהנית מהדברים הכי קטנים. בצהריים רעואל לוקח את מעיין לשיעור נסיון בגלישה בים ואני שכל כך אוהבת את הים מוותרת על החווייה. בשבת יובל גולש בים אך גם הפעם אני נשארת בבית. שמש וכימותרפיה לא הולכים טוב יחד ואני צריכה להיזהר מכתמי שמש. בשבת מבקרים אותנו גבי ואיתי וזה כל כל נעים ומחזק שחושבים עלי ודואגים לי.

חולפים עשרה ימים ממועד הטיפול הכימותרפי ולפני עוד עשרה ימים עד לטיפול הבא. ימים אלה הם הימים הטובים יותר. הגוף מנסה להתחזק ולהתגבר. ואני בסך הכל מרגישה טוב, לובשת בגדי ספורט, עושה תרגילי יוגה 45 דקות וצועדת 15 דקות על ההליכון. מרגישה שחייבת לחזור לכושר. וההרגשה אחרי העשייה נפלאה.
בבקרים כשאני לבד בבית אני מצליחה להנות מהשקט והרגיעה בחיי. שומעת מוזיקה, קוראת, עונה ללא מעט הודעות שמקבלת מחברים ומגלה עד כמה מהנה העובדה שלמדתי גרפיקה ועושה שוב קולאז׳ תמונות לדן, הפעם מתמונות ששלח מברצלונה.  

אני אוכלת הכל למרות שלאחר הטיפול יש בפי טעם מתכתי שלא מאפשר תמיד לחוש בטעמים האמיתיים של המזון. הסטרואידים די מנפחים את הגוף ועליתי כבר שני ק״ג. אבל לא נותנת לעניינים הפעוטים האלה להעיב על מצב הרוח שלי ומחליטה לאפות עוגיות שקדים. אוהבת את ניחוח האפייה שממלא את הבית. מפזרת מעל העוגיות אבקת סוכר וכולם מרוצים.

בוב דילן צדק באומרו: "אדם הוא הצלחה אם הוא מתעורר בבוקר, הולך לישון בלילה, בין לבין הוא עושה מה שהוא רוצה לעשות". ואני אמנם לא בשליטה מלאה על מה שקורה בתקופה זו בחיי אך בהחלט מנסה לעשות מה שרוצה ולא שוקעת לתהומות של מחשבות ודאגות. 

הימים חולפים ועוד משימה לפני. קבעתי תור באסותא לחפיפת הפאה. שירות שניתן חינם על ידי חנות הפאות שקניתי בה את הפאה. ממש כמו תור למספרה. מגיעה בשעה שנקבעה לי, מסירה את הפאה מראשי ומקבלת אותה אחרי כרבע שעה חפופה, נקייה ואחרי פן. יוצאים מאסותא ויושבים לאכול במסעדה. הלוא הבטחתי לעצמי להנות בדרך עד כמה שאפשר.
והנה מגיע שוב סוף שבוע ובבוקר חברה שלנו אסתי באה לבקר ואחר הצהריים מרלן ורענן וזה משמח, נעים ומחזק. ביום ראשון בבוקר יוצאת לבית קפה עם אורית. יכולות לשבת שעות ולדבר וזה תמיד מהנה. בערב יוצאים למסיבת סיום של יובל, ערב שורשים שבו מוצגות עבודות השורשים ועבודות אמנות יפות של הילדים. 

יום שני ואנחנו בדרך לתל השומר לבדיקה אונקו-גנטית אצל פרופ׳ איתן פרידמן. ולמעני ולמען הדורות הבאים אני מקווה שזה לא גנטי, מקווה שאני לא נשאית של הגנים שאחראים לסרטן שד. מקבלת הסבר קצר על החשיבות של הבדיקות ונוטלים בדיקת דם. תשובות לבדיקות הגנטיות יהיו בעוד כחודש ואני מנסה לא לחשוב על התסריטים והתרחישים האפשריים.

והנה מחר אעבור את טיפול הכימותרפיה השלישי וזו כבר הרגשה של שגרה. רוטינה שחוזרת על עצמה. טיפול, עשרה ימים בהם הגוף עייף ומנסה להתאושש ובעקבותיהם עשרה ימים בהם הגוף מרגיש חזק יותר. ואני מרגישה כמו אצן למרחקים ארוכים. יש קטעים קשים לאורכו של המסלול ויש קטעים קלים ובסופו של דבר המרוץ מסתיים. וגם המרוץ הזה שלי בסופו של דבר יסתיים. 

קמה בבוקר ויוצאת לבדיקות דם ובערב מסיבת סיום של מעיין. מסיבה מקסימה, הילדים  שרים, רוקדים ומופיעים, ואחרי המסיבה אפטר פארטי עם מתקן מתנפח, פלאפל, עוגות ואבטיחים. הילדים ממש נהנים ואני כמו תמיד נהנית לקבל מחמאות מאמהות וגם מאבות על כמה שנראית מעולה. ואם ביום רגיל מחמאות שכאלה עושות טוב לנשמה הרי שבמצבי זה מרומם את הרוח בצורה שלא תאמן, ההרגשה נפלאה וחיוך עולה על שפתי. מה עוד אפשר לבקש?!

אוסקר וויילד על חיפוש  - במאמר שחיבר "נפש האדם תחת הסוציאליזם", 1891.


"מה שהאדם מבקש הוא, למעשה, לא כאב ולא הנאה, אלא פשוט חיים. האדם מבקש לחיות בעוצמה, במלאות, בשלמות. כשהוא יכול לעשות זאת מבלי לשים מגבלות על אחרים, או לסבול מהן בעצמו, ופעולותיו מהנות כולן, הוא יהיה שפוי יותר, בריא יותר, מתורבת יותר, יותר עצמו. הנאה היא המבחן של הטבע, סימן ההסכמה שלו. כשאדם מאושר, הוא בהרמוניה עם עצמו ועם סביבתו".

7 תגובות:

  1. מדי כמה שורות צריכה להזכיר לעצמי שאת אחרי ואני נושמת לרווחה... ובין השורות את מעצימה אותי ומחזקת ומלמדת טיבה של חשיבה טובה ושוב כל כך מקסימה. כו בת אותך מאוד.

    השבמחק
  2. דפוש יקרה! איזה כיף שיש לי אותך! אוהבת אותך המון!

    השבמחק
  3. נאוה יקרה, מרגש כל פעם מחדש. שמחה כמו כל פעם שאת אחרי כל זה...נשיקות וחג פסח שמח, אביבי ופורח!

    השבמחק
  4. נאוה יקרה, מרגש כל פעם מחדש. שמחה כמו כל פעם שאת אחרי כל זה...נשיקות וחג פסח שמח, אביבי ופורח!

    השבמחק
  5. שרון יקרה! מרגש כל פעם מחדש לקבל את תגובתך! המון תודה! חג פסח שמח לך ולכל המשפחה! בריאות ואושר! נשיקות

    השבמחק